להציל את חרבות הברזל מחלודה

במלאת חצי שנה ללחימה ברצועת עזה הבטתי לאחור לשלהי חודשנובמבר של השנה שעברה. אז, ההצהרות הישראליות הנחושות בדבר 'מיטוט החמאס' ושינויאסטרטגי באזור מילאו את האולפנים ואת דפי העיתונים. ואולם, היו מעטים שפקפקו,באמרם כי בהיעדר הצבת יעדים קונקרטיים למימוש הרעיון, עתידה ישראל למצואאת עצמה קירחת משני הצדדים –ללא הכרעה צבאית חד משמעית מחד וללא תמיכה בין לאומיתמינימלית מאידך.

בהיעדר אסטרטגיה לאומית, בחרה כהרגלה ההנהגה הישראלית לנקוטבטקטיקה של השארת הציבור הישראלי ודעת הקהל הבינלאומית בערפל קרב, מתוך תקווהש'יהיה בסדר' וכי במהרה נמצא 'כפסע מנצחון'.

ממדי הנזק של הבחירה באמירה המעורפלת "באנו למוטט אתחמאס" והעיוורון ההנהגתי בהפקרת האסטרטגיה הישראלית והחלפתה במעשה הצבאי הטקטיהחלו הולכים ומתבהרים.

כבר בערפל הקרב, בראשית בנובמבר אשתקד ניתן היה לראותנקודות מדאיגות שההנהגה הישראלית בחרה שלא לחברן אחת אל אחת. ארבעה חודשים אחרי,עם שקיעת אבק הטנקים החלו אותן נקודות מתחברות לתמונה מטרידה.

‍

שחיקת ההישג הצבאי

עם יציאת צה"ל מחלקים גדולים מרצועת עזה, החלה חזרההמונית של תושבי האזור לרחובותיה ההרוסים, לצדה, מזוהים גם ניצני חזרת פעילותהחמאס במרחב. פעילות שתכליתה שיקום שליטתם במקומות בהם צה"ל לא נוכח ואחיזתםבאוכלוסייה. אלה אמנם לא נעשים באופן בוטה אך מסמנים תחילתה של מגמה.

ההישג הצבאי של פגיעה במוקדי השליטהוהשלטון של חמאס הולך ונשחק. על אף שספגו אלפי הרוגים, ארגוני הטרור ברצועת עזה,אשר מנו עם תחילת המערכה כ-40 אלף איש משקמים את יכולותיהם ומצליחים לשוב ולתפקדבצורה אפקטיבית, טובה יותר מכל גורם אחר בשטח.

בהיעדר חתירה ישראלית לחלופהשלטונית נאותה ברצועת עזה, שבו ארגוני הטרור ובראשם חמאס למלא את החלל הלא גדולשנוצר, תוך כדי וידוא שאף כח חלופי אינו בוקע בשטח.

‍

שחיקת הגיבויהבינ"ל

הגיבוי הבינ"ל למיטוט חמאס ויתר ארגוני הטרורבתחילתה של המערכה היה מהגבוהים ביותר שהכירה ישראל בכל מלחמותיה. גינויים מקירלקיר לארגוני הטרור לצד תמיכה בלתי מתפשרת בזכותה של ישראל להגן עצמה אפיינו אתהחודש הראשון למלחמה.

לאחר חצי שנת לחימה, נשחקה הלגיטימציה הבינ"ל עדעפר. שחיקה זו מלווה בלחץ אמריקני חסר תקדים למניעת כניסה לרפיח לצד חשש מאמברגושל שותפות סחר האמל"ח הגדולות ביותר של ישראל ובהן בריטניה וגרמניה. בהיעדריעדים מדידים ומוסכמים למערכה בעזה מצאה את עצמה ישראל מתמודדת מול האשמות בגרימתאסון הומניטרי מתגלגל ולחץ בינ"ל כבד לסיום המערכה.

ההרחבה הדרמטית של היקפי הסיועלכמעט 500 משאיות בכל יום ומכל כיוון אפשרי, כולל מהנמל העזתי שבהקמה וכברפעיל, לא שינה מציאות זו. לא די בכך שאין בצעדים אלה לשקם את הלגיטימציההבינ"ל, אלא שאלה ניתנו לחמאס "בחינם", באופן שמחד מחזק את משילותוברצועה ומאידך לא מהווה סעיף מרכזי בתמורות שישראל תעניק בעסקה לשחרור חטופים.

הלחץ הפנימי

כבר בשלהי חודש נובמבר ניתן היה לזהות"טפטוף" קונספציה בחברה הישראלית לפיה "אין עוד תוחלת להמשך הקרבותבעזה - היקף החללים הולך וגדל, תוחלת הקרבות הופכת שולית, חמאס קיבל מכה אנושהוהאינטרס הישראלי האמיתי היחיד שנותר הוא שחרור החטופים". מה שהחל כטפטוףתפיסתי בשלהי חודש נובמבר הפך למבול בראשיתו של חודש אפריל.

מבול המקבל משנה תוקף בהערכות בכירי הצבא כי חמאס יוכרע,בתרחיש החיובי, רק בשנת 2026 או ב-2027, גם אחרי ששתי חטיבותיו האחרונות יפורקו,בתקווה, עוד השנה.

נדמה שצה"ל עוסק בפירוק גדודי החמאסבמתכונת 'שוליית הקוסים' בסרט פנטזיה של דיסני. ככל שמרוקנים את המים, המיםממשיכים לעלות. זו התמונה העגומה שמתגלה אט אט בחסות חוסר היכולת של ההנהגההישראלית להגדיר באופן נאות את מטרות המבצע, ולקבוע יעד קונקרטי המפרט מהו ניצחון,מה פירוש "מיטוט חמאס".

‍

רעיון ההגליה

יש סכנה ברורה באשר להמשך היותנו חברהמלוכדת וחדורת רוח קרב, ככל ויעדי הניצחון לא ברורים. על ההנהגה הישראלית להצהירשרעיון "מיטוט חמאס" עומד בראש ובראשונה על הוצאת ראשי ארגון החמאס ואנשיהזרוע הצבאית שלו שייוותרו בחיים ושמספרם כיום הוא כ-30 אלף, אל מחוץ לעזה. ‍

‍

יציאה במתכונת הוצאת כוחות אש"פ מביירות ב־1982.

זהו יעד מדיד, המהווה הישג אובייקטיבי ומשקףניצחון ישראלי מובהק. ליעד זה נדרש לצרף שני יעדים נוספים: פירוז עזה מנשק כבדומרקטות - יעד שראש הממשלה בחר לאמץ באיחור לא אופנתי של עשור, לראשונה במלחמת'חרבות ברזל' והקמת רצועת ביטחון אפקטיבית בתוככי עזה.

אין לישראל ברירה אחרת אלא להוציא אתחמאס מהרצועה במתכונת הוצאת אש"ף מלבנון. החלופה בדמות השמדת כח הטרור הולכתומתבררת לא יעילה והביאה אותנו לנקודת הזמן הנוכחית על שלל אתגריה. גם הערכת מערכתהבטחון לפיה הישג זה יכול להיות מושלם רק ב2026 בתרחיש אופטימי, מעמידה סימן שאלהגדול בדבר היכולת הישראלית לעמוד בהישג שמשמעותו הרג בלתי מעורבים בהיקפים עצומים.היקפים שיובילו ללחץ בינ"ל בו ישראל לא תוכל לעמוד.

ב־1982 הביא צה"ל באמצעות מצור עלביירות ליציאתם של כ־12 אלף טרוריסטים מלבנון. צה"ל של 2023 הוא צבא הרבהיותר עוצמתי וחזק מצה"ל של 1982. הוצאת הזרוע הצבאית המאורגנת של חמאס מעזההיום, לצד עמידה בשני היעדים הנוספים שהוזכרו עשויה להוביל לשינוי אמיתי.

סיום הקרבות ללא עמידה ביעדים אלה עלול לאפשרפרשנות סותרת באשר לקיומו של ניצחון ישראלי. ניצחון ישראלי הוא חובת המציאות בשלהתבוסה שנחלנו בקרבות 7 באוקטובר. הוא הכרחי כדי ליצור הרתעה אזורית, כדישהסעודים, ואחריהם מדינות אחרות באזור, ישאפו לברית אסטרטגית אזורית עם ישראל והואקריטי לטובת תחושת הבטחון והלכידות הקולקטיבית.

ניצחון ישראלי ברור הוא תנאי הכרחי להשבתתושבי עוטף עזה והצפון לבתיהם. כל תוצאה אחרת בקרבות, שלא תכלול הוצאת הכוח הצבאישל חמאס מעזה, תתפס עבורם כנצחון. לצערנו, מחיר האבדות לארגון, גם אם הן רבות,, לאיתפש מבחינתו כהפסד. הגדודים המפורקים יעמדו על רגליהם מחדש בלוח זמנים מהירמשחושבים. משם הדרך לשיקומו המלא של חמאס בעזה היא קצרה. השתלטות חמאס מחדש על עזהתהיה מהירה וקלה יותר מהשתלטות הטליבאן מחדש באפגניסטן.

זו צריכה להיות המדיניות המוצהרתהישראלית. זו צריכה להיות השאיפה האמריקנית. זה צריך להיות בסיס הטיעון להפעלת לחץאמריקני על קטאר, מצרים וטורקיה כדי להוביל לשינוי אסטרטגי באזור כולו.

‍

צילום: ארכיון אישי