חייבים להכריע (גם) בנגב

אובדן משילות בצפון הנגב הוא איום בטחוני גדול עם משמעות מרחיקת לכת.

האוכלוסייה הבדואית מכפילה את עצמה כל 15 שנים. הבדואים יושבים על התפר בין הגבול הדרום-מערבי של הרשות הפלשתינאית ביהודה לבין הגבול הצפון-מזרחי של רצועת עזה. אם לא נעצור את האלימות וההתפשטות שלהם, אין זה מופרך להניח שבעוד כמה עשרות שנים הם יכולים להתרחב עוד מזרחה ובכך להוות מחסום להתרחבות של מדינת ישראל באיזור שהוא קריטי להתיישבות בעתיד. בהמשך הם יכולים לדרוש אוטונומיה או הצטרפות למדינה הפלשתינאית. ארגוני המאבק הפלשתינאים ישמחו לחבק את המאבק הבדואי כי זה יספק רצף טריטוריאלי לפלסטינים בין יהודה לעזה באופן שחותך את מדינת ישראל ופוגע בה באופן משמעותי במיקום קריטי. אם יצליחו בכך, יוכלו לא להסתפק ואף לנסות להתרחב ולהמשיך את כיבושם דרומה אל תוך עומק הנגב. לשם כך לא צריך את כל האוכלוסייה הבדואית שאין ספק שחלק גדול ממנה רק רוצה לחיות בשקט ובתנאי חיים טובים. מספיק מיעוט של מנהיגות נחושה.

התסריט הזה יכול להיראות דמיוני רק למי שלא לומד היסטוריה ולא עוקב אחרי תהליכים במזרח התיכון. מי שטוען כי אין קשר בין הטרור הפלסטיני לפשיעה הבדואית חייב לעקוב אחרי הצטרפות של פושעים בדואים לטרור הפלסטיני. הבדואים שחייהם שזורים עם חיי הפלשתינים בדרום יהודה, חשופים לתעמולה והסתה ברשת, לא רק של ארגוני הטרור הפלשתינים, אלא ארגוני טרור גלובליים כמו דאעש. גם הם חלק מהגלובליזציה של מידע ותקשורת.  

חוסר ההחלטיות בנושא זועק לשמים. הרשות להסדרת ההתיישבות הבדואית הוקמה ב2007 ודוח בראשות השופט גולדברג הוגש לממשלה בראשות אולמרט ב2008. ב 2011 הממשלה בראשות נתניהו גיבשה ואישרה את מתווה פראוור שנועד להסדיר סופית את ההתיישבות הבדואית, אך הוא לא יושם מאז בגלל התנגדות הבדואים וחשש מפינוי בכפיה. חשש זה התחזק לאחר מותו של תושב הכפר עקוב מוסא אבואל-קיעאן בעת פינוי הכפר אום אל חיראן ב2017 על ידי המשטרה.  

באירוע גם נהרג שוטר שהיה בזירה ומוות השניים הוא אכן טרגדיה, אבל אין ברירה וחייבים להכריע, גם אם הביצוע יהיה מורכב וקשה. רק השבוע אמר ראש הממשלה בעניין המאבק באלימות במגזר הערבי כי אנו מאבדים את המדינה, אך אם הוא באמת מבין את גודל השעה עליו לא להסתפק במאבק באלימות, אלא לפעול מיד להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב. ההתיישבות הבדואית הלא מוסדרת היא חלק מבעיה כללית של גניבת נשקים בדרום, פלישה לשטחי אש ואפילו חממות לגידול מריחואנה וייצור סמים.

אם המדינה פינתה בעבר אלפי יהודים מביתם לצורך הסדרת התיישבות יהודית בעזה ובצפון שומרון, אין סיבה שלא תאפשר לעשות כן במקרה של התיישבות הבדואים בצפון הנגב. דווקא הרכב הממשלה הרחב לרבות רע"מ שמעוניינים בהסדר מעניק סיכוי רב ליישום ההסדרה באופן מוסכם ככל האפשר.

כולם רואים את כולם ולומדים. הקבוצות הקיצוניות בקרב הבדואים מסתכלות על הרפיון מול חמאס ומקבלות השראה ואומץ. כך כמובן גם הפוך. אותו הדבר קורה עם חיזבאללה, אירן וחוגים אנטי ישראלים באירופה ושאר העולם. אם מדינת ישראל לא מצליחה להשליט משילות וריבונות במקום אחד, היא תאבד משילות וריבונות במקום נוסף. ניצחון מול איום אחד ירתיע וישבור את רוחם של האיומים אחרים ואין מקום טוב ונוח יותר להתחיל בו מאשר כאן, בבית.

‍