המדיניות הנוכחית של ישראל מול חמאס אינה מבשרת טובות: בעוד חמאס ממשיך לקרוא להשמדתה, ישראל ממשיכה בשלה, ומאפשרת להכניס לעזה מזוודות עם עשרות מיליוני דולרים.
ערב לפני הפלישה לנורמנדי בשנת 1944, חבר פרלמנט בריטי, לורד הארי ניית'ן, דיבר על המצור הכלכלי המוחץ שמדינות בעלות הברית הטילו על גרמניה הנאצית. "לפני כמה שנים, כתב כלכלי אמר לי כך: 'המצור לא יגרום לגרמניה להישבר, רק יגרום לה להיסדק טיפה'. והנה, גרמניה נסדקה, ועתה הצבאות שלנו יצליחו לשבור אותה. המצור כעת עוד יותר חשוב עכשיו, כשהגענו כמעט לנקודת השיא, ערב הפלישה, כשהלחץ שלהם מורגש יותר מאי פעם. העמים המורעבים של אירופה יכולים כעת לצפות בכוחותינו המתקרבים להביא חירות ולחם באירופה", אמר ניית'ן.
האם מישהו מסוגל לדמיין תרחיש שבו בעלות הברית היו לא רק מאפשרות זרימת סחורות, מלט וגז, אלא גם כסף לגרמניה הנאצית במהלך מלחמת העולם השנייה? הרעיון הזה אבסורדי, ואם היה מתרחש, לא ברור איך המלחמה הזו הייתה מסתיימת.
לצערי, המדיניות הנוכחית של ישראל היא בדיוק גרסה מעוותת ומפחידה כמו זו שתיארתי מעלה. בעוד חמאס ממשיך לקרוא להשמדתה המוחלטת של ישראל, לרצח יהודים ברחבי העולם ואף לחימוש מאסיבי והתכוננות לסבב הבא על ידי שליחת נציגי הזרוע הצבאית לטהראן, ישראל ממשיכה בשלה, ומאפשרת למזוודות עם עשרות מיליוני דולרים קטאריים להגיע לידיהם של חמאס ברצועת עזה.
שלא תהיה טעות. הכספים הללו לא יגיעו לאזרחי עזה, אלא ישירות לידיהם ולשימושם החופשי של חמאס. הם כבר דואגים לנתב את הכספים להשגת מטרות המלחמה שלהם. אפילו הרשות הפלסטינית הביעה ביקורת על "דמי החסות" שישראל משלמת לחמאס תמורת שלום מזויף או רוגע זמני, שלא נמשך אף פעם.
מה שברור הוא שבשלב מסוים, חמאס יתחיל שוב את המתקפות שלו על ישראל. הטילים שיישגרו יגיעו אף יותר צפונה ממה שהגיעו בעבר, וישראל תיאלץ להגיב.
אולם, במקום סגר ומצור אטום הרמטית על עזה - שעם הזמן יוביל לחמאס להיסדק מספיק כדי שצה"ל יכריע אותם פעם אחת ולתמיד, הצבא הישראלי ייאלץ להתמודד שוב עם מחבלים מחוזקים, מחושלים ומאומנים היטב. ישראל שם לא תאפשר לצבא שלה להעניק מכת מחץ לאויב, אלא תורה לכוחות הביטחון להסתפק בהפצצת בניינים ריקים, תוך שההנהגה הישראלית תסתער על השגת הפסקת אש.
חמאס פשוט אינו מרגיש מספיק לחץ מהצד הישראלי. זאת משום שלא נוצרים התנאים להפעלת לחץ שיוביל אותם לכניעה, כמו שעשו זאת לאורך ההיסטוריה צבאות המדינות שחיפשו להכריע את האויב שלהן.
כבר כמה עשורים שישראל ממשיכה לסטות מהאסטרטגיה שהוכיחה את עצמה לאורך ההיסטוריה, זאת שמצליחה לכפות את רצונה על האויבים שלה. וכעת, ישראל משלמת "דמי חסות" תמורת שקט, שקט שאם בכלל קיים, קצר ימים.
סו לדמיין כל צבא או כל עם אחר, מתנהל בצורה הזו בהיסטוריה המודרנית. ברור שאין כל תקדים לגישה התבוסתנית הזו שלוקה בה ישראל. אכן, מדינות אפשרו ואף נתנו משאבים וכסף לאויביהם, אך רק אחרי שאותם אויבים הגיעו לתבוסה מוחלטת.
כך למשל, יזמה ארצות הברית את תכנית מרשל, לאחר כניעתה של גרמניה הנאצית. היא באה לסייע לשיקום כלכלות אירופה - כולל את גרמניה - אחרי מלחמת העולם השנייה. לזה התכוון לורד ניית'ן כשאמר "כוחות הצבא יביאו חירות ולחם למדינות אירופה". הם מבטיחים לדאוג לאוכלוסיות האזרחיות, לאחר שההנהגה העוינת שלהן ירדה על ברכיה. ולא לפני כן.
אנו זקוקים למדיניות חדשה כלפי חמאס, מדיניות שדומה לזו של בעלות הברית נגד גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. חמאס רק הלך והתחזק בעשור האחרון ובכל סבב צבאי. הוא מסוגל לגרום ליותר נזק לישראל ולהתנגד להתקפות של צה"ל, תוך כדי טענה שהוא מנצח את הסבב, כאשר ישראל מזדרזת להגיע להפסקת אש תמורת תנאים טובים ומיקוח כלפי ארגון הטרור.
במקום זאת, ישראל צריכה לשבור את הרוח של חמאס, את יכולתו להתחמש מחדש, ואת רצונו להילחם בישראל על ידי הטלת מצור וסגר חזק ויציב. ברגע שחמאס ייסדק וייחלש, חובה להביס ולהכריע אותו סופית, כך שלא יוכלו להרים את ראשו מחדש.
חלק ישאלו "מה יהיה אחר כך?" התשובה היא - ישות אחרת שבניגוד לחמאס, תדע שישראל יכולה לכפות את רצונה על אויביה מאחר והיא תשיב לעצמה את ההרתעה. כך היה בשנות ה-40, וכך גם עד היום: מביסים את האויב ומנצחים במלחמות.
